יאיר גרבוז מדבר על האנתולוגיה 'סיפורים גאורגיים' ועל הפואמה 'אלודה כתלאורי' בתוכנית של גידי גוב, רדיו 102FM, 16 בדמצבר 2019. להלן תמלול דבריו:
"כשהגעתי בפעם הראשונה לפריז היה נדמה לי שכבר הייתי שם פעמים רבות. אז למה זה קרה לי? כי הגעתי לשם עם רקע תרבותי, קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הכרתי אמנות וזה היה תענוג. אפשר להגיע גם למדינה שאתה לא מכיר בלי רקע תרבותי, אפשר אפילו ליהנות מהביקור ומהטיול אבל יש בזה הפסד גדול, לפחות לאלה שראויים להגדרה בני תרבות.
בשנים האחרונות הפכה גאורגיה יעד אהוד למטיילים הישראליים. הם מתפעלים מנופיה, מהריה הנישאים והגאורגיים שמחים לדאוג לכך שלא רק בטניהם של המטיילים יהיו מלאים בכיסונים הנפלאים וגם במאפים הריחניים. לי, זה לא מספיק. אני רוצה ומתאווה להכיר את התרבות המקומית, ספרות, שירה, אגדה, מיתוס, היסטוריה, לראות אמנות.
מי שדעותיו דומות לשלי ורוצה להכיר ארץ של לא רק נופים ומאפים, אז כדאי שידע – יש הוצאת ספרים, שאת ספריה ניתן לרכוש באינטרנט והשם זה "איתי בחור - הוצאה לאור". איתי בעצמו הוא סופר. בת זוגו, חדוה רוקח, צלמת, עורכת, מתרגמת. הם נסעו לטביליסי בירת גאורגיה בפעם הראשונה ב-2007 והתאהבו בארץ אהבה יוצאת דופן, ביושביה, בתרבותם והקדישו את עצמם לתאר ולספר על ספרות גאורגיה הבלתי מוכרת לנו. בהתחלה הם כתבו יחד ספר מסע אישי ששמו "סתיו בטביליסי", אחרי זה פרסמו אלבום צילומים, "חלום טביליסי" של חדוה רוקח.
ועכשיו נוספו למדף הספרים הרזה והצמא של הנושא הזה שני ספרים שאני ממליץ עליהם גם לנוסעים וגם לנשארים שאוהבים רק לקרוא ולתכנן. הם יפים ובעיקר הם אחרים, הם שונים. ספר אחד הוא אנתולוגיה של סיפורים גאורגיים –שישה סופרים נחשבים בארצם ולא ידועים כאן כתבו סיפורים שמתחילים מאגדות ואלגוריות ועוברים לריאליזם ולאירוניה רומנטית. הם כתובים בשפה רזה, כמעט סגפנית וקשוחה, משפטים קצביים, ענייניים. האנתולוגיה מלווה בביוגרפיות של הכותבים, בסיפורי התקופה ומספרת על המקום שלהם, על המעמד בארצם. חלק מהסיפורים נכתבו עוד בראשית המאה ה-20. הם [חדוה ואיתי] דואגים להבהיר לנו גם מושגים לא ברורים כי אנחנו בכלל לא מכירים את התרבות הזאת ואי אפשר להבין את הסיפורים האלה או קשה לקרוא אותם בלי רקע מתאים.
מה להגיד לכם, אני אוהב משוגעים לדבר. הספר השני הוא גם חלק מהמפעל החשוב הזה. זאת פואמה של משורר שאין סיכוי שאני אגיד את שמו כהלכה אבל אני אגיד משהו, קוראים לו "ואז'ה פשבלה". הוא משורר מהמאה ה-19, יש כאלה שקוראים לו גדול המשוררים הגאורגיים. הפואמה לא ארוכה, מלווה בשפת המקום [עברית מול גאורגית] ובהערות הכרחיות. אני אקרא לכם קטע כי זה מאוד יפה:
השוחר מדון,
יפתח דלת ביתו,
יאגום בו דם,
ויבוסס בו.
וכיין ילגום דם,
וכלחם ישבע דם
ויצטלב,
כבכנסייה.
בדם יערוך חתונה
וטקס קידושין,
יזמין אורחים –
צבא רב.
יציע מיטה בדם
וישכיב את רעייתו לצידו
ויביאו לעולם ילדים,
בנות ובנים רבים.
ויחפור בדם קבר,
ובו ייקבר.
זה קטע קטן אבל חיים שלמים. הלשון תמציתית, קשוחה, חפה מהתפייטות מופרזת ויש בה מעברים חדים בין שפה נשגבת לדיבור פשוט ואלה ניגודים שאני מאוד מאוד אוהב. זה תורגם לעברית על ידי אנשי ההוצאה לאור שהכרתי אותם קודם. יש שמה ערכים של כפר, של תרבות של חקלאות, של מסורות שאנחנו לא מכירים – כל הדברים שיוצרים מסורת וכל הדברים שקשורים למלחמות בין נצים.
[גידי גוב] איך הגעת להתעניין בגאורגיה ובתרבותה?
אני מתעניין בספרים מעניינים ומכיוון שקראתי את זה, אני עצמי עוד לא הייתי ואני בטוח שאני אהיה בעקבות הספרים האלה.
[גידי גוב] אתה באמת צודק, יש משהו עמוק יותר בלהגיע למקום שאתה מכיר כבר את התרבות.
בטח, אתה רואה שירה שכולה עוסקת באיך לשמור על צלם אנוש במציאות אלימה אז פתאום אתה לא רואה רק נוף... החיים של האנשים האלה שחיים בהר הזה, בבקתה הזאת חיים במציאות אלימה, הם לא תיירים. אז מאוד מאוד מומלץ שני הספרים האלה. בכלל טוב להכיר הוצאות פרטיות בימים ש.. איך להגיד, הוצאות הספרים גם מאוימות וגם לא תמיד שומרות על איזה קו אומנותי מוקפד מאוד אז חלק מהכיף שלנו הן ההוצאות הקטנות.
להאזנה לריאיון - לחצו כאן
לדף הספר 'סיפורים גאורגיים' - לחצו כאן
לדף הספר 'אלודה כתלאורי - לחצו כאן
לדף הספר 'סתיו בטביליסי' - לחצו כאן
לדף האלבום 'חלום טביליסי' - לחצו כאן
