הצילומים נעשו על ידי חדוה רוקח, בשנים 2015-2009, שבהן היא כתבה את ספרה 'סתיו בטביליסי' (עם איתי בחור). יש דימיון בין שני הספרים, שניהם משקפים (זה במילים וזה בצילומים) התבוננות דקה, בפרטי פרטים, בעיניים חדות ובמבט הומניסטי; שניהם עוסקים בחומרי המציאות ובניסיון לתפוס אותה בלי ריכוך ועם אמפטיה; שניהם מתרחשים באתרים לא מתויירים ועוסקים באנשים שקופים, קולטים סצנות של יומיום, קשיי חיים, מאבק להתקיים; בשניהם אין אידאליזציה של עוני, אין ייפוי של מצוקות ויש הבחנה ביופי שנמצא, לעתים חבוי, במקומות ובזמנים קשוחים: חיוך ביישני, צבעוניות מקסימה, פסל תמים גולמי ומעורר חיוך – כבאים מצילים תינוקת מתוך להבות אש מפוסלות בבטון, חברות, דלעת חלומית כמו המרכבה של סינדרלה, ניצוץ של תקווה ביציבה ובעיניים, ובעיקר קירבה ואמון בין אנשים. האנשים שמצולמים מודעים למצלמה, הם רוצים להצטלם, מיישירים מבט, מתרגשים, מציעים חברות, מדברים בעיניים.

'חלום טביליסי' הוא אלבום יפה, יפה נורא, שתופס ומאפשר לראות את היופי החמקמק שבחיים, נזיל כמו מי נהר המטקווארי שמשתקפים בפורזץ, שברירי כמו חפצי הפורצלן בצילום שפותח את הדף הכפול הראשון.

צילום הוא שפה בינלאומית. שם האלבום, כותרות התצלומים, פתח הדבר ודברי התודה כתובים בשלוש שפות: עברית, גאורגית ואנגלית. המהדורה הראשונה הודפסה לרגל מלאת 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין גאורגיה וישראל, בתקווה שאלה יתמכו בקירבה רבת שנים בין שני עמים קטנים ובין אנשים נדיבי לב ונפש.