להדפיס צילום זה עניין מתעתע ...

מתנה לאוהבי חיפה, נכס לאספנים, חוויה לשוחרי אמנות

מהדורה חדשה, מתוקנת ומוערת.

ההיסטוריה מצטברת מסיפורים של אנשים; אלה חולמים חלומות, הוגים רעיונות ועושים מעשים, לעתים מיוזמתם, לעתים בעל כורחם.

על השיקולים בבחירת התכנים של "פרקים בהתפתחות הפסיכיאטריה"
דברים שאמר פרופ' אליעזר ויצטום (ממחברי הספר ) לד"ר דניאל פלורנטין (מהמרכז למחקר ומידע של משרד החינוך, אזור תל אביב)* :

לא להבטיח הבטחות-שווא ולא להתפתות להבטחות-שווא – איך בוחרים מוציא לאור ואיך בוחרים סופרים ומשוררים

ספר זה מוקדש לתיאור מספר פרקים משמעותיים בדרך הארוכה שהובילה לפסיכיאטריה המודרנית של ימינו. תוכן העניינים המלא:

מאז ומתמיד משכה הפסיכיאטריה את תשומת לבם של בני האדם. ה'שיגעון', טבעו ומהותו וההתמודדות עם הלוקים בו, היו ונותרו אתגר וחידה לא פתורה. ההפרעות הנפשיות לצורותיהן השונות והמגוונות הפחידו ועדיין מפחידות את בני האדם, במיוחד כשחסרים להם הסברים.

אלבום צילומים מגאורגיה, בעיקר מטביליסי.

ג' בתמוז תשע"ד
1 ביולי, 2014

לכל מאן דבעי

מר איתי בחור מוכר לי מזה שנים רבות כחוקר, סופר ומוציא לאור.
בשנים האחרונות התמחה איתי בחקר, בכתיבה, בעריכה ובהוצאה לאור של ספרים העוסקים במגוון רחב של תחומים הקשורים להיסטוריה של הרפואה בארץ-ישראל ובמדינת-ישראל.
מאז שנת 2008 ראו אור בהוצאתו למעלה מעשרה ספרים שנכתבו בתחום זה, שניים מהם שנכתבו על ידו.
בספרים אלו ובשאר הספרים שיצאו תחת ידיו ניכרים לעין הצורה האסטטית היוצאת מהכלל של עריכת הספרים יחד עם הקפדה יתרה על עיבוד והצגת הצילומים והמסמכים השונים המשובצים בהם.
זכיתי שאיתי יהיה העורך והמוציא לאור של שני הספרים שכתבתי: "רפואת אף-אוזן-גרון בארץ-ישראל" ו"בתי-חולים פרטיים בארץ-ישראל". איתי היה לצידי בכל השלבים של איסוף החומר, כתיבת הספר ועריכתו עד להשלמתו. הוא תרם רבות מידיעותיו הרחבות בהיסטוריה של ארץ-ישראל ובתולדות הרפואה בה, התמודד באופן יוצא דופן עם חומרים חדשים, ולא שקט עד אשר יצאו הספרים מושלמים מבחינת התוכן והצורה.
איתי מלווה כל ספר גם בבית הדפוס ובכריכיה ומקפיד שכל ספר יצא לאור ללא כל פגם.
איתי נענה לפניית "החברה הישראלית לתולדות הרפואה", הפועלת במסגרת ההסתדרות הרפואית בישראל, לשמש כמוציא לאור הרשמי שלה בפרסומיה השונים ובספרים הנכתבים על ידי חבריה.
אני ממליץ מאד על איתי בחור כעורך ומוציא לאור של כל ספר ובפרט כזה העוסק בתולדות הרפואה בארצנו.

בכבוד רב,

פרופ' אבישי גולץ
יו"ר החברה הישראלית לתולדות הרפואה

לגור בטביליסי באביב, להיות בן עשרים ולא להיות נאהב - זו היא צרה צרורה", כתב איסאק באבל בסיפורו "שכר הסופרים הראשון שלי". בפעם הראשונה שהגענו לטביליסי בסתיו, לא היינו בני עשרים אבל הבנו ללבו של באבל. התאהבנו בעיר וחזרנו אליה שוב ושוב.
חדוה רוקח ואיתי בחור, 'טביליסי: מדריך עירוני', Ynet, 4 אפריל 2014