מעט חיבורים נכתבו על יהדות ארצות הקווקז, רובם לוקה בבורות ובבערות, בערבוב פולקלור עם עובדות ובמשוא פנים, במגמתיות פוליטית או אידאולוגית או דתית.

הספר הזה נדיר בכנותו, במהימנותו וברצינותו; הוא מאחה בין תולדות יהודי גרוזיה ובין סיפורו האישי של המחבר, שיש לו חלק בהיסטוריה של יהודי גרוזיה בראשית המאה ה־20. הספר מנפה את העובדות מתוך המסורות ומהווה מקור אמין לתולדות יהודי גרוזיה.

המהדורה הראשונה יצאה לאור לראשונה ב־1975. המהדורה החדשה מוגהת, מתוקנת ומבוארת, כתובה בתעתיק קל יותר, מנוקדת ניקוד חלקי של שמות ומושגים מוקשים, ומכילה מפתח מפורט. המהדורה מלווה במידע על אישים ומאורעות, שנזכרים בספר ואינם מוכרים לקורא בן זמננו; מידע זה נמסר ברובו על ידי חברנו פרופ' ממוקה בוצחריקידזה ועל כך נתונה לו תודתנו.

הספר מיועד למתעניינים בהיסטוריה, למדריכים ולכל מי שיקר ללבו אדם, שרואה את העוולות ואת ההשחתה שסביבו ועם זאת אינו מאבד צלם אנוש ונשאר תם וחכם וערכי.

המחבר – נתן אליהשווילי
נתן אליהשווילי נולד ב־1893 בכפר צחינוואלי שבגרוזיה, למד בישיבה בראדין, אחר כך בבית המדרש למורים בווילנה. כששב לגרוזיה היה בין מייסדי התנועה הציונית שם, שנאבקה על קיומה. ב־1917, בעת המהפכה הרוסית, נעשה אהוד גם בקרב האוכלוסיה הלא־יהודית בשל השקפותיו הסוציאל־דמוקרטיות. באותה עת היה בין מקימי בית ספר עברי ציוני בטביליסי וניהל אותו, וכן בין מקימי כתב העת הציוני הראשון בשפה הגרוזינית 'חמא אבראליסה'. ידע עברית היטב, כתב סיפורים, תרגם, היה חבר בוועד הלאומי ליהודי גרוזיה ועסק בפעילות ציונית ברחבי הקווקז.

בסוף 1925 עלה לארץ עם משפחתו ועם שבע־עשרה משפחות אחרות. ביום עבד כפועל חקלאי ובלילה כתב על תולדות יהודי גרוזיה. בנוסף היה חבר במפלגת 'הפועל הצעיר' ובמועצת פועלי פתח תקוה.

נתן אליהשווילי מת בתל אביב ב־1929, לאחר מחלת כליות ממושכת, בן שלושים ושש. הותיר אלמנה, תמר ושני ילדים, אהרון ושושנה. בעזבונו נמצא כתב היד של הספר הזה.