ישבנו בגן חזבגי הוא ורה פארק, שתינו קצת בירה וקצת צ'צ'ה ותרגמתי סימולטנית שירים שמצאו חן בעיניי. הרגשתי שגיליתי יבשת נסתרת, אלדוראדו, גיזת הזהב של השירה הגאורגית הקלאסית, שהיתה חסומה בפניי בשפת המקור. בשירים האלה מצאנו אחים רחוקים לערכים, לסנטימנט, למחשבות שלנו. גילינו אנשים שרצו להשפיע על החברה בה חיו, לבקר אותה ולחיות חיים יותר טובים ומשמעותיים. רצינו לחלוק את הגילוי הזה עם הקורא הישראלי ולימים פרסמנו כמה מהשירים שתרגמנו לעברית בספר 'סתיו בטביליסי' שכתבנו יחד. בעקבות הגילויים האלה השתוקקנו לקרוא עוד ספרות גאורגית ובנסיעות הבאות סרקנו את חנויות הספרים בטביליסי וחיפשנו כל מה שתורגם מגאורגית לאנגלית. במהלך השנים מצאנו סיפורים, שאותם חשנו צורך לחלוק ושפרשו לפנינו תמונת מציאות, הלכי נפש, חוויות וערכים של סופרים, שחיו בגאורגיה בשנים שונות וכתבו על החיים בארצם. הרשמים המצטברים מהקריאה בחומרים השונים הצטברו לגילויים של ספרות גדולה, משמעותית, מרגשת ויפהפייה ולתחושת החמצה על כך שההיכרות עם האמנים האלה התרחשה שנים רבות אחרי מותם.
ספר, סיפור, שיר — הם כמו פתק בבקבוק, לעתים יגיעו לאנשים שיקראו אותם ויעבירו אותם הלאה; כך אני חשה היום, אחרי שבחרנו את הסיפורים שמתפרסמים בקובץ הזה. מבחינה זו, קולם של אותם סופרים והכרעות־הכתיבה האמיצות שלהם (כמה מהם שילמו עליהן בחייהם) ממשיכים לחיות, להישמע ולהתפרסם גם היום. כמוציאים לאור יש לנו פריבילגיה גדולה לפרסם עבודות ספרות שיש להן ערך ומשמעות בעינינו, ולמסור אותן לקורא הישראלי באופן נאמן לרוח בה נכתבו. אחרי ההתרגשויות הראשונות שהתעוררו מקריאת הסיפורים האלה ובמהלך כמה שנים של עבודה על הקובץ הזה, שמתי לב שלרובם מכנה משותף מובהק, כולם עוסקים בעוולות חברתיים, ביחסים בין היחיד למשפחתו ובין היחיד למסגרות רחבות יותר — הכפר, העיר, המדינה, ארגונים שונים. הסופרים האלה ביקרו את החברה בה חיו, את המנהגים החדשים והישנים, את ההסתאבות והשחיתות שפשתה בקרב פקידי השלטון השונים (שופטים, אדמיניסטרטורים ואנשי־דת), באצולה הכפרית והעירונית וגם בפשוטי העם.
כדי לאפשר לקורא להתוודע לסופרים שסיפוריהם נמצאים כאן ולדעת משהו על אופיים, עבודתם וחייהם, הוספנו ביוגרפיות שלהם, מפורטות ככל שיכולנו. בתחילת כל סיפור ציינו את שנת פרסומו. בהערות שוליים (כולן שלנו) ביארנו מילים ומושגים לא מוכרים, שמופיעים פעם אחת. בסוף הספר צירפנו מילון מילים ומושגים לא מוכרים, שמופיעים ביותר מסיפור אחד.
הסיפורים שבחרנו לפרסם מתאפיינים בפראות ועדינות, נדיבות ואכזריות, קשיחות וחמלה; הם כתובים מתוך התבוננות נוקבת ואינטימית, לעתים הומוריסטית, על פרטי־פרטים קטנים שמהם מורכבים החיים: בסיפור 'החמור של מגדנה', אקטרינה גבשווילי מתארת את שגרת יומה של אלמנה צעירה, שגרה עם ילדיה בכפר סמוך לטביליסי ונאבקת יום יום על מזון לילדיה; ב'על הגרדום', איליה צ'אווצ'אוודזה מתאר מכתב של בחור צעיר — רטרוספקטיבה על היחסים במשפחתו, על אמו ואביו החורג, על הזמן ששהה בפנימייה ועל היחס שקיבל מאנשי הכפר והעיר — ובו הוא מאשים את כולם בהכרעתו לחיות חיי פשע; בסיפור 'קבאצ'ה הגיע מאוחר מדי', מיכאיל ג'אוואחישווילי מתאר אב, שכל כך אוהב את בתו ודואג לה, עד שהוא מוכן ומסכים לכך שתאהב גבר אפילו ליום, לשעה, לדקה, שתזכה לחוש נאהבת חרף המנהג והחוק שתובעים נישואין; בסיפורים 'בנה את זה מהר' ו'דוד בונדו', נודאר דומבדזה מתבונן במציאות במבט אירוני והומוריסטי, חד ורך, ומבקר את סביבת חייו באמפטיה מחויכת.
מחסום השפות בין העברית והגאורגית עצר ועוצר את חילופי התרבות בין האנשים ואת האפשרות להתקרב זה לזה. אנחנו מקווים שבקובץ זה הצלחנו להעביר לקורא משהו מהיופי, הרגישות והאכפתיות של הסופרים האלה, ומרוחה של גאורגיה.
הספר 'סיפורים גאורגיים' מצטרף לסדרה הגאורגית שיצאה לאור בהוצאתנו וכוללת את הספרים הבאים: סתיו בטביליסי (חדוה רוקח ואיתי בחור), חלום טביליסי (חדוה רוקח), היהודים הגרוזים בגרוזיה ובארץ ישראל (נתן אליהשווילי) ואלודה כתלאורי (ואז'ה פשבלה).
חדוה רוקח ואיתי בחור
