נסיעותיו היומיות של פסיכולוג צבאי בהסעת חיילים, מביתו בירושלים לבסיס חיל האוויר בו הוא משרת כקפ"ס (קצין פסיכולוגיה), מהוות את סיפור המסגרת של הספר. במהלכן צפים בנפשו שברי זיכרונות מהמלחמה, מתקופת לימודיו אחריה, ומיחסיו האינטימיים עם נשים; יחסים אלה הם פרי ניסיונות עקרים להתאהב ולפרוץ את הניכור הרגשי, בו לקה בעקבות זוועות המלחמה. ואולי שורשי הניכור – שהתעצם מאוד בגלל הפוסט טראומה – נעוצים בחוויית העקירה ממולדתו באחת מארצות המזרח ועלייתו ארצה בגפו בגיל ההתבגרות; דבר זה נרמז מכך שהוא נקרע בין משיכתו לנשים אשכנזיות ובין הערכתו לנשים מזרחיות.

ככל שחולף הזמן ונוקפים החודשים ומתרבות הנסיעות לבסיס וחזרה, פרצי הזיכרונות הולכים ותוכפים ומתערבבים אלה באלה. סיפוריהם של החיילים בהם הוא מטפל מציפים בנפשו תמונות ואפיזודות נוספות מהעבר. הפלשבקים מאיימים להכריע אותו, להחריב את עולמו ולמוטט את חייו ואת חיי המשפחה, שבנה בעמל רב. לבסוף הוא פונה לטיפול, וכך, באופן איטי ותהליכי, בעבודה אפורה וסיזיפית, הוא מצליח למצוא מזור מסוים ומידה של שלוות נפש.

הסיפור כתוב בגילוי לב ותוך חשיפה אמיצה וכנה. התיאורים מבוססים על חוויותיו האישיות של המחבר, כלוחם, כמטפל, כגבר וכאיש משפחה. ואם כי חלק מהאפיזודות לקוחות מחייהם של אחרים ומהדמיון, החוויות והרגשות, הקונפליקטים והתקוות הן גם של המחבר.

הספר עשוי כקולאז' פרגמנטלי מודרניסטי, שמורכב מאפיזודות עבר ומתיאורי הנסיעה הלוך ושוב באוטובוס. תמונות מזמנים שונים מתערבלות אלה באלה, כמו במציאות ובנפשו המסוכסכת של המחבר; העבר פולש שוב ושוב להווה, משתלט עליו ונעשה להווה נצחי. כך מתאפשר לקוראים לחוות משהו ממה שעובר על הלום קרב ולהבין מעט ממה שעובר על אדם בפוסט טראומה. הכתיבה בגוף שלישי מרמזת על כך שהמחבר מנותק מעצמו ומתבונן בעצמו מהצד, מצב אופייני ללוקים בפוסט טראומה.

הספר משתייך לסוגת זרם התודעה; הוא לא מתפתח לפי מבנה עלילתי או כרונולוגי אלא עוקב אחרי האסוציאציות שצפות בראשו של המחבר. כך הקורא מוזמן לגלוש יחד עם מחשבותיו הלא צפויות של הכותב ולהיכנס לראשו, לתודעתו ולנימי נפשו. קריאה כזאת תובענית יותר מקריאה רגילה משום שהיא קופצנית ואסוציאטיבית, והיא מתגמלת הרבה יותר משום שהיא גלויה, חסרת הגנות, מאפשרת קרבה אישית גדולה בין הקורא ובין המחבר ומעוררת חוויה עזה.

הספר נועד לקורא, שמבקש להתוודע לחוויות שנהוג לא לדבר עליהן, ולהבין את השלכות המלחמה ואת המתחולל בנפשם של הלומי הקרב. הספר עשוי לסייע למשפחות של הלומי קרב, שמתמודדות עם המורכבות הכרוכה בטיפול ובחיים עם בנים ובנות, בעלים ונשים, שנפגעו פגיעה נפשית בעת שירותם בצה"ל. וכדברי המחבר, "אני מקווה שהספר יביא לנורמליזציה אצל אלפי לוחמים ולוחמות, שחוששים להתמסר לאהבה ומתביישים לספר את סיפורם."

על המחבר

נצר דאי, פסיכולוג קליני מומחה מדריך לפסיכותרפיה, פסיכו־דיאגנוסטיקה והיפנותרפיה, מנהל מכון היל"ה לחקר ולימוד היפנוזה. בעל ניסיון של יותר מארבעים שנה בטיפול בסובלים מסימפטומים דיסוציאטיביים לאחר טראומה. מחבר הספר 'חידת הדיסוציאציה' (יחד עם פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר אילה דאי־גבאי, איתי בחור – הוצאה לאור, 2020).