את בלה חנן ולאה אוצ'רי ממסעדת 'שותא' הכרנו במקרה, כמו במקרים אחרים שהובילו לכתיבת 'סתיו בטביליסי'. יום לפני ההופעה שלנו 'הסוד של בית הקברות למשוררים בטביליסי' (מסיפורי גרוזיה), נסענו עם חבר שאצלו הופענו ל'שותא' בקיבוץ שמרת, להכיר את בלה ולאה ולטעום את האוכל שהן עושות.
אז רצינו לנסוע היום לאחמטלי תיאטרי, לשבת בחמארה הקבועה ולהתכונן למסע ההרצאות 'בעקבות סתיו בטביליסי', שמתחיל בעוד שבוע. חיכינו לקו מספר 33. עשרים דקות עברו. ואז הגיע אוטובוס מלא אנשים. ויתרנו על האוטובוס והלכנו למטרו ברוסטוולי. גם שם היו המון אנשים. חיכינו, וחיכינו וחיכינו. הרמקול אמר משהו בגרוזינית. שמענו "מרג'נישווילי" ומילים לא ברורות.
סצינת יומיום בטביליסי (קטע לא תיירותי)
יום אחד החלטנו לעשות מחקר קטן וצילומי השלמה בסמבה, הכנסיה הגדולה, החשובה, המפוארת, והראוותנית בקווקז ובטביליסי. חכינו ברחוב רוסטוולי לאוטובוס מספר 91 ונסענו. האוטובוס היה די ריק. באחת התחנות עלו אמא ושני ילדים קטנים והתיישבו מאחורינו.
צילומי טבע הם לא הטבע שלי. אני מעדיפה לצלם אנשים, התרחשויות, ערים. אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם עם טבע, עם ההרים האדירים של הקווקז, עם יפי הדרך למסטיה. המעבר – מהרשמים והתחושות שהטבע מעורר לפריים שנראה במצלמה – הוא חמקמק ומשונה; קשה לתפוס בצילום את המורכבות הזאת.
בספטמבר 2007 נסעתי בפעם הראשונה לטביליסי. טיילתי ברחובות הראשיים, רוסתאוולי וצ'אווצ'אוודזה. בניינים ישנים ניצבו משני צדי הרחוב, מעוטרים בעלי בטון, פיתוחים וראשים אנושיים ואחרים. ב-2007 היתה לי מצלמה דיגיטלית פשוטה. צילמתי את אחד הראשים הללו; פנים של אישה צעירה, עצומת עיניים, מחייכת חיוך עדין. הראש הישן הזה פותח את הספר 'סתיו בטביליסי'.
אתמול השתתפנו בקריאת כיוון - יריד הספרות העצמאית, שהתקיים במוזיאון טיקוטין בחיפה.
אתמול השתתפנו בקריאת כיוון - יריד הספרות העצמאית, שהתקיים במוזיאון טיקוטין בחיפה.
הצילומים שבפוסט הזה צולמו בערב מחול גאורגי, במלאת 70 שנה לכוריאוגרף שותא צפניאשוילי. החלק הזה, מוקדש לצילומי האמנים, הרקדנים והזמרים שהופיעו באירוע.
אנחנו הוזמנו לאירוע עם הספר שכתבתי יחד עם איתי בחור – "סתיו בטביליסי" – ספר יחיד בעברית על טביליסי ועל התרבות הגאורגית המודרנית.
הצילומים שבפוסט הזה צולמו בערב מחול גאורגי, במלאת 70 שנה לכוריאוגרף שותא צפניאשוילי. החלק הזה, מוקדש לצילומי האורחים; החלק הבא שיפורסם בקרוב, יוקדש לצילומי האמנים, הרקדנים והזמרים שהופיעו באירוע.
אנחנו הוזמנו לאירוע עם הספר שכתבתי יחד עם איתי בחור – "סתיו בטביליסי" – הספר היחידי בעברית על טביליסי ועל התרבות הגאורגית המודרנית.
מנזר זדאזני נמצא על פסגת הר, בערך חצי שעת נסיעה מטביליסי, כמה קילומטרים מהכפר סגורמו (כפר הולדתה של אולגה, רעייתו של המשורר איליה צ'בצ'בדזה / צ'אווצ'אוודזה. עליהם כתבנו בספר "סתיו בטביליסי". על השניים ועל הכפר אספר ואפרסם תמונות בפעם אחרת).