ובכל זאת צילמתי את הדרך, ואת מסטיה. כשראיתי את ההרים, והעצים, והפסגות מכוסות השלג, לא יכולתי להתאפק וצילמתי; כך לפחות אוכל לזכור את המקומות שביקרתי בהם ואת הסיפורים שסופרו בדרך.
ממוקה הראה לי את הפסגה של הר אושבה, את הפסגה שהסוונים העניקו לה את השם 'בן גוריון' ואת המגדלים המפורסמים של סוונטי. בכל פריים צצה הפרעה, גשם, עמוד חשמל, כבלי חשמל, מופעים של פעילות אנושית (טרקטור, ילד על אופניים..). מכיוון שהזמן שלי במסטיה היה קצוב החלטתי לא להילחם עם המציאות ולצלם אותה כפי שהיא – הוד הטבע עם הפיתוח וההזנחה המקומיים. כך התקבלה תמונת מציאות שלמה יותר של המקום כפי שהוא.
