"מעולם לא התכוונתי להיות רופא, אבל זה קרה. ... 'בן אדם מניח הנחות ואלוהים מכריע גורלות', והוא יצר תוכנית ערמומית שכללה שני מהלכים. המהלך הראשון — החבר הקרוב ביותר שלי מבית הספר, ויליה גוסל, החליט אחרי קריאה של כל מיני ספרים שהוא יהיה רופא, ולא סתם רופא אלא כירורג. ... המהלך השני והלא פחות חשוב — האמא היהודייה שלי, מטבע הדברים חלמה לראות את בנה רופא. אמא, אשה חכמה, הציבה לי אולטימטום שנועד להפיל אותי בפח, "ללמוד הנדסה תוכל בחרסון, או במקרה הגרוע באודסה, אבל אם תסכים לגשת לבחינות כניסה למכון לרפואה, אתן לך לנסוע ללנינגרד." זה עבד. הרצון הבוער להיחלץ מהפרובינציה אל העולם הגדול, פלוס היעדר גמור של משיכה למקצוע זה או אחר, הכריעו את הכף."

ארקדי גורנשטיין נולד ב־6 ביולי, 1941, בחרסון (אז ברית המועצות). הוא מספר על ילדותו בזמן הכיבוש הנאצי, על הרפתקאות מסוכנות בנהר הדנייפר, על התבגרותו כאנטי קומוניסט במדינה קומוניסטית, על לימודי הרפואה בלנינגרד, על עלייתו עם משפחתו לישראל, ב־1978. הוא מתאר כיצד כרופא בכיר ומנוסה הוא לומד מרופאים ישראלים ולמרות הקשיים המנטליים והרגשיים, נחשף לשיטות עבודה חדשות, לומד אותן ומשתמש בהן. עוד הוא מספר על חוויותיו בצה"ל, על משפחתו, על ניסיונו כרופא בברית המועצות ובארץ ב'הדסה', על מחלקת כירורגיית ילדים שהקים בבית החולים 'וולפסון' ועל חלקו בארגון 'הצל לבו של ילד' שהקים ד"ר עמי כהן. כל זאת מפרספקטיבה מלאת חיים והומור, בשפה עשירה, רוסית-ישראלית, וכמו שאמרה המורה שלו באולפן ללימוד עברית, "ארקדי, התקדמת בעברית עד כדי כך, שאתה משתמש בחופשיות בביטויים שאני בכלל לא מעזה לבטא."

פרופ' ארקדי גורנשטיין התעקש להשאיר למשפחתו ולחבריו עבודת ספרות אוטוביוגרפית מצחיקה, מעוררת מחשבה, מרגשת, אוהבת חיים ואופטימית, בעת שנלחם בכאבים ונאבק על חייו. ספר נכתב ברוסית במהלך השנים 2013-2012, התרגום העברי הנפלא של דינה מרקון ראה אור בקיץ 2014.

בכתיבת ספר זה מצטרף פרופ' ארקדי גורנשטיין לפנתיאון הגדול של רופאים-סופרים, ביניהם אנטון צ'כוב, מיכאיל בולגקוב, ניקולאי פירוגוב, שאול טשרניחובסקי ורבים אחרים.