פתח דבר במהלך כתיבת ספרי 'רפואת אף-אוזן-גרון בארץ-ישראל 1948-1911', למדתי כי רופאי אף-אוזן-גרון רבים נהגו לנתח את חוליהם בבתי-חולים פרטיים וחלקם נמנה על המייסדים של כמה מבתי החולים האלה. בחיפושיי אחר מקורות לספרי נוכחתי לדעת כי דל החומר הכתוב על אודות בתי החולים הפרטיים בארץ-ישראל ובייחוד על בתי החולים הקטנים.

ביוני 1872 ד"ר מקס סנדרצקי פתח בית-חולים פרטי לילדים ברחוב הנביאים בירושלים — 'בית-חולים לילדים מרינשטיפט' (Kinderhospital Marienstift). זה היה בית-חולים לילדים הראשון בארץ-ישראל ובמזרח התיכון כולו, וגם בית החולים הפרטי הראשון שנפתח בארץ.

ב־1906 ד"ר יהודה לייב פוחובסקי עלה לארץ ופתח בית-חולים פרטי באחד מבתי שכונת נוה-שלום (שהוקמה מחוץ ליפו ב־1890). מוסד זה נסגר זמן קצר לאחר פתיחתו וד"ר פוחובסקי נענה להזמנת תושבי רחובות לשמש רופא במושבתם.

ביוני 1911, ד"ר אליהו אורבך פתח בית-חולים פרטי ברחוב הגפן בחיפה. מוסד זה פעל במשך שלוש שנים. בתקופת השלטון הבריטי נפתחו בארץ למעלה מעשרים וחמישה בתי-חולים פרטיים, רובם בתי-יולדות אשר בחלק מהם נערכו גם ניתוחים שונים. חלק מהמוסדות קם ביוזמה של רופא אחד, ואחרים ביוזמה משותפת של מספר רופאים. המייסדים של בתי החולים הפרטיים היו בדרך כלל רופאים יוצאי גרמניה.

מכל בתי החולים הפרטיים שקמו בארץ-ישראל, רק שלושה ממשיכים לפעול גם היום: 'אסותא' תל-אביב, שעבר לבעלותה של קופת חולים 'מכבי' וסניפיו פרושים עתה ברחבי הארץ, 'אלי"ן' בירושלים ו'אלישע' בחיפה.

במהלך השנים שחלפו מאז קום המדינה, נשכח זכרם של בתי החולים הפרטיים שנסגרו. חלק מהמבנים שבהם שכנו נהרס ופינה מקום לבתי־מידות מודרניים, אחרים עומדים בשיממונם ובחורבנם. מייסדיהם כבר אינם בין חיים וכעדות לפעילותם נותרו אלה שנולדו, נותחו או טופלו בהם.

ספר זה נכתב במטרה להתחקות אחרי בתי החולים הפרטיים שקמו בארץ־ישראל לפני קום המדינה, ולענות על השאלות: כמה בתי-חולים פרטיים נפתחו והיכן? מה היו הסיבות להקמתם? מי היו הרופאים שהקימו והפעילו אותם? איזו פעילות רפואית התבצעה בהם? כיצד השתלבו במערכת האשפוז הכללית בארץ באותה תקופה? מדוע רובם לא שרד? מתי הפסיקה פעולתם? מה עלה בגורל המבנים ששימשו אותם? מציאת תשובות לשאלות הללו ותיעודן בספר יהוו הנצחה למוסדות האלה, שקשורים קשר אמיץ לתולדות היישוב בארץ-ישראל ובפרט לדברי ימי הרפואה בארץ.